לאחרונה ערכתי מפגש הורים בנוושא מעברים ושינוי.כל הורה בחר מילה הנראית לו משמעותית בתקופה זו. אחת המילים הבולטות הייתה גמישות.(לצידה היו: יכולת חברתית, תקשורתיות, ויסות תחושתי, יכולת ויסות רגשי, יכולת מוטורית, יציבות, התמודדות עם תסכול, הבנה ועוד)גמישות שלנו ההורים: יש שינוי של צוות חינוכי, יש שינוי של מערך חברים, יש שינוי של סדר
אני לא יודעת מה איתכם אבל אני אינני חובבת נקיונות גדולה. לאחרונה ניקיתי את הבית .(כשאין ברירה-אין ברירה) לאחר זמן מה הוצאתי את שואב האבק אל מרכז הסלון.הבן שלי הביט ואמר: אבל את שונאת את השואב? את לא סובלת את הרעש שלו, מה עובר עליך? עניתי
פגשתי אמא מקסימה, אוהבת ודואגת.אבל .....לצערה היא עובדת עד הערב. כל ערב. ושבה הבייתה רק בשעה 19:00.ובכל יום, כמו שעון, הבת שלה שואלת: אמא תאספי אותי מהצהרון?ובכל יום האם אומרת...א...אשתדל. שוחחנו על המצב, על ההתלבטות. האמא ממש לא רוצה לצער את ביתה
הילד הצעיר שלהם (הצעיר מבין 3 ) התנהג בצורה ינקותית ביותר .
הם לא הבינו מדוע, וזה לא כל כך הפריע להם אבל הגננת העירה את תשומת לבם. נפגשנו, עשינו תוכנית עבודה. והדברים עלו המסלול הנכון. לאחרונה הם התקשרו אלי. "עירית, הילד
אז מה ניתן לעשות כדי לסייע לנו להיות הורים טובים למען הילדים שלנו?
אולי שמעתם על מאמרים וכתבות בנוגע לכך שהיום יש לנו נטיה לעשות קיצורי דרך. החיים שלנו מהירים מאוד, אנחנו עמוסים מאוד ולכן אנחנו מנסים לקצר את השביל גם עבור הילדים שלנו. למה לסבול? למה לדעת לקרוא מפה כשיש אפלקיציית ניווט? למה לפתח את
התחלתם לחשוב על ליל הסדר? הרהרתם בישיבה החגיגית עם כל המשפחה כולל ילדים צעירים? ואולי מעט קודם, בנסיעה בפקקים עד לארוחת החג? ואולי בעת ההכנות, אם אתם מארחים וכמובן שהילדים בבית, רצים, קופצים, מבקשים תשומת לב, ואתם מנסים לסדר, לארגן, לבשל.....אין ספק, הרהורים שעלולים ל"הוציא את התיאבון" מהסדר ואף לפגום בחגיגיות של האירוע. אבל.....למאמר המלא...
בתקופה האחרונה שמענו הרבה על שיטות של סדר ונקיון יפניות/אסיאתיות.
כיצד הניקיון והסדר עשויים לשנות את חיינו. עלינו לאחוז כל פריט לבוש וחפץ שלנו להתחבר אליו, לחוש אותו, להרהר בו. ואז להחליט מה לעשות בו. האם הוא משרת אותנו, מסייע לנו בחיינו, מביא איתו אנרגיה טובה.
ילדים ואנשים לא "גזורים, אותו הדבר. איזה יופי!!!! לא כולם אוהבים כל דבר. יש בינינו שונות. כמה נוח לנו שהילדים שלנו הם ממש כמו כולם. תמיד קשובים, תמיד מצליחים. אבל זו לא המציאות. גם אנחנו כמבוגרים לא תמיד
והנה הוא שוב נכשל במבחן. דווקא התכונן הפעם, אבל כרגיל שכח את החישובית בבית ולא הצליח להתארגן על אחרת. וכמה קשה זה היה לשלוח אליו מבט אוהב שאומר, לא נורא, אולי בפעם הבאה....הייתי צריכה לעשות עבודה אדירה כדי
שמי עירית בן חיים. בוגרת התוכנית להכשרת מנחי קבוצות בתחום הורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. בעלת תואר שני בחינוך וגננת בעלת וותק של 20 שנים. היום אני מנחה קבוצות הורים לילדים בגילאים שונים, ומקימת פגישות הנחיה אישיות להורים.
*הנחייה אישית למשפחות.
*מפגשים וסדנאות לקבוצות.
*הכנה לכתה א'
לאחרונה ניקיתי את הבית .(כשאין ברירה-אין ברירה) לאחר זמן מה הוצאתי את שואב האבק אל מרכז הסלון.
הבן שלי הביט ואמר: אבל את שונאת את השואב? את לא סובלת את הרעש שלו, מה עובר עליך? עניתי
אז נתחיל בטוב:
אבל .....לצערה היא עובדת עד הערב. כל ערב. ושבה הבייתה רק בשעה 19:00.
ובכל יום, כמו שעון, הבת שלה שואלת: אמא תאספי אותי מהצהרון?
ובכל יום האם אומרת...א...אשתדל.
שוחחנו על המצב, על ההתלבטות. האמא ממש לא רוצה לצער את ביתה
נה הוא שוב נכשל במבחן. דווקא התכונן הפעם, אבל כרגיל שכח את החישובית בבית ולא הצליח להתארגן על אחרת. וכמה קשה זה היה לשלוח אליו מבט אוהב שאומר, לא נורא, אולי בפעם הבאה....הייתי צריכה לעשות עבודה אדירה כדי
למאמר המלא...