רק לפני כמה ימים זימזמתי את - מלאו אסמינו בר... חג השבועות היה כאן. ולמרות שהאסמים לא תמיד מלאי בר. ויש גם דברים שחסרים, אנחנו חוגגים את ההתמלאות, השפע, את השמחה במה שיש. אנחנו מפנים זרקור אל המלא, אל היש.
לא רוצה לחזור לבית הספר/גן
יש גם כאלה שלא רוצים לחזור לשגרה.....
מה קורה פה? הרי ילד אמור לרצות לשוב למסגרת המוכרת לחברים ולכל הדברים המוכרים הממלאים את חיינו.
אולי הילד/ה שלכם לא שש לחזור, ליבו לא מתמלא חדווה. ויש התנגדויות. אז מה קורה כאן?
קודם כל שבו לרגע עם עצמכם , ותהיו כנים. האם לילד שלכם היה ויש קושי בתחום כלשהו? כל המורכבויות שהיו
בחירה בימי קורונה (למידה מרחוק, סדר יום) ובכלל
אנחנו עדיין בימי קורונה.
ימים המאופינים בהמון חוסר ודאות, חוסר אונים ובילבול. אין לנו שליטה על תאריכים ויעדים והמצב בהחלט לא פשוט ומאוד מייאש.
עם זאת ומתוך חשיבה עליכם ההורים כמנהיגים של עצמכם ושל המשפחה חשוב לי לדבר על
בחירה.
בחירה מקנה לנו תחושה של
הקומה שלמעלה- לישון או לקום
שוחחתי אתמול עם חברה צעירה. בשעה טובה היא מתכננת בנייתו של בית למשפחה. 
בין כל החרדות הרגילות: מה יהיה צבע הפרקט והאם צריך כיור עגול או רבוע, עלתה חרדה חדשה- להלן תיאור החרדה:
הילד הגדול בן ה-6 נוטה להתעורר באמצע הלילה ואינו נרדם לבד. וכל לילה חברתי
החיים בסרט
כמה פעמים יצא לכם לשמוע מהילד שלכם תסריט אימה?
אם תלכי מהחדר שלו לפני שהוא נרדם אז המחשבות הרעות יגיעו ואז הוא לא יירדם ואז הוא יבקש עוד מים ו/או פיפי ואז את תכעסי ואז שוב הוא לא יירדם...
אם תשאירו אותו אצל סבתא והיא תיתן לו
התחלה חדשה- לפעמים זה כואב ומאכזב
התחילה שנה. המון רגשות, התרגשות, עוצמות גדולות, המון למידה והכרות.
יש תחושה של משהו חדש, של תקווה לשינוי טוב, להמשכיות של גדילה ולמידה.
הילדים שלנו נכנסים לגן / כיתה חדשים. הכול עוד מבריק ויפה.
אנחנו מאוד טובים בלהיות שם. בשמחה ובפרץ ההתרגשות החיוביים.
"היה לך
שנת לילה בחופש הגדול או מה כבר ביקשנו??? בעקבות הכתבה בחדשות 13
אז רק אתמול ראיתי כתבה על שנת לילה בחופש הגדול. ונזכרתי בימי החופש של ילדי.
האמת הילדים שלי הלכו להמון קייטנות ותמיד היה צריך לקום בבוקר. אז הייתה גמישות רבה יותר אבל מתישהו במהלך הערב/לילה.
הם נשארו בחדרם כדי שאני אוכל לנשום...אומרים שנשימה זה מרכיב חיוני בחיים.
בכתבה ראינו הורים מוטרדים, עייפים
היום לא רוצה לגן…סיפור מקרה.
אתמול במהלך הביקור אצל הספרית ראיתי שהיא לא במיטבה.
מה קרה שאלתי....הספרית תיארה לי בוקר לא פשוט עם הבת שלה. תשמעו סיפור:
מהבוקר (שהתחיל כבר בשעה 6:00) הילדה אמרה שהיא לא רוצה ללכת לגן.הספרית הקסומה- אמא שלה העבירה נושא.
השעה מוקדמת? למה לעשות עניין ולדבר על
כל צבעי הקיץ
הקיץ מגיע עם שפע שמחה.
עם שינוים וחופשות, עם התפתחות ולפעמים עם חששות לקראת הבאות.
אני מזמינה אותנו לעצור לרגע ולבדוק מה קורה לילדים שלנו!!!
אני מזמינה אותנו לעצור לרגע ולבדוק מה קורה לילדים שלנו!!!
- החופשה המשפחתית הנפלאה/כייפית/מרגשת עשויה להגשים את כל הצפיות שלנו אבל....יש ילדים שהשינויים הללו עשויים לבלבל אותם, האתגרים החדשים (לצלול בים, להיות בפארק אתגרים, לעלות על מטוס, על רכבל)
מעשה בשואב אבק ואמפטיה אנושית
אני לא יודעת מה איתכם אבל אני אינני חובבת נקיונות גדולה. 
לאחרונה ניקיתי את הבית .(כשאין ברירה-אין ברירה) לאחר זמן מה הוצאתי את שואב האבק אל מרכז הסלון.
הבן שלי הביט ואמר: אבל את שונאת את השואב? את לא סובלת את הרעש שלו, מה עובר עליך? עניתי
לאחרונה ניקיתי את הבית .(כשאין ברירה-אין ברירה) לאחר זמן מה הוצאתי את שואב האבק אל מרכז הסלון.
הבן שלי הביט ואמר: אבל את שונאת את השואב? את לא סובלת את הרעש שלו, מה עובר עליך? עניתי
מבטיחה , אולי. על הבטחות של הורים.
פגשתי אמא מקסימה, אוהבת ודואגת.
אבל .....לצערה היא עובדת עד הערב. כל ערב. ושבה הבייתה רק בשעה 19:00.
ובכל יום, כמו שעון, הבת שלה שואלת: אמא תאספי אותי מהצהרון?
ובכל יום האם אומרת...א...אשתדל.
שוחחנו על המצב, על ההתלבטות. האמא ממש לא רוצה לצער את ביתה
אבל .....לצערה היא עובדת עד הערב. כל ערב. ושבה הבייתה רק בשעה 19:00.
ובכל יום, כמו שעון, הבת שלה שואלת: אמא תאספי אותי מהצהרון?
ובכל יום האם אומרת...א...אשתדל.
שוחחנו על המצב, על ההתלבטות. האמא ממש לא רוצה לצער את ביתה
נד-נד התנודות בחיים. ספור מקרה
משפחה יקרה ומקסימה נפגשה איתי לפני כשנה וחצי.
הילד הצעיר שלהם (הצעיר מבין 3 ) התנהג בצורה ינקותית ביותר .
הם לא הבינו מדוע, וזה לא כל כך הפריע להם אבל הגננת העירה את תשומת לבם. נפגשנו, עשינו תוכנית עבודה. והדברים עלו המסלול הנכון. לאחרונה הם התקשרו אלי. "עירית, הילד
מרווח נשימה
בימים הלוהטים הללו לא קל להיות שלווים ורגועים.
הורים לילדים צעירים נתונים בלחץ מתמיד של שליחה לקייטנה/בי"ס של החופש, וריצה לעבודה+תוספות של פעילויות קיץ.
הורים למתבגרים משאירים בבית בני נוער ישנוניים העסוקים בהפיכת היום ללילה ונמצאים בעולמות וירטואליים מול מסכים ו/או יוצאים לבילויים ומסתובבים בדרכים.
כלומר הבית
קיץ לקראת כתה א'-ספור מקרה
הקיץ כבר כאן וכולנו מלאים בקצת חול וזיעה וגם התרגשות לקראת השנה הבאה.
לאחרונה הכרתי ילד מקסים שהגיע אלי בעקבות הערנות של הוריו. כשפגשתי אותו הוא היה חסר עניין בעולם האותיות והצלילים.
בתחילה למדנו להכיר זה את זו ולהתיידד. בכל פעם הכנתי לו משחק חדש: מצא
שבוע חדש- החלטות נבונות וקינוח בספינר
אז מה ניתן לעשות כדי לסייע לנו להיות הורים טובים למען הילדים שלנו?
אולי שמעתם על מאמרים וכתבות בנוגע לכך שהיום יש לנו נטיה לעשות קיצורי דרך. החיים שלנו מהירים מאוד, אנחנו עמוסים מאוד ולכן אנחנו מנסים לקצר את השביל גם עבור הילדים שלנו. למה לסבול? למה לדעת לקרוא מפה כשיש אפלקיציית ניווט? למה לפתח את
ילדים בליל הסדר
התחלתם לחשוב על ליל הסדר? הרהרתם בישיבה החגיגית עם כל המשפחה כולל ילדים צעירים? ואולי מעט קודם, בנסיעה בפקקים עד לארוחת החג? ואולי בעת ההכנות, אם אתם מארחים וכמובן שהילדים בבית, רצים, קופצים, מבקשים תשומת לב, ואתם מנסים לסדר, לארגן, לבשל.....אין ספק, הרהורים שעלולים ל"הוציא את התיאבון" מהסדר ואף לפגום בחגיגיות של האירוע. אבל.....![]()
למאמר המלא...
למאמר המלא...נקיון אביבי
בתקופה האחרונה שמענו הרבה על שיטות של סדר ונקיון יפניות/אסיאתיות.
כיצד הניקיון והסדר עשויים לשנות את חיינו. עלינו לאחוז כל פריט לבוש וחפץ שלנו להתחבר אליו, לחוש אותו, להרהר בו. ואז להחליט מה לעשות בו. האם הוא משרת אותנו, מסייע לנו בחיינו, מביא איתו אנרגיה טובה.
אז בתור בלאגניסטית לא קטנה אני
ארוחה משפחתית
בכל בוקר כשאני קוראת את העיתון, אני קוראת על ארוחות משפחתיות.
מתכונים, אסטרטגיות לפעולה, טכניקות ליצירה, שיטות להתארגנות...הכול נראה יפה ומושלם אבל...
המציאות נראית קצת אחרת. אנחנו עיפים, מוטרדים, עסוקים בהסעות לחוגים.
זה לא רוצה ירקות, זאת אוהבת עגבניות בלי מלפפונים בסלט והשני רוצה מלפפונים
עיניים שלי
העניים שלנו , המבט שלנו - עושים את כל ההבדל.
וה
נה הוא שוב נכשל במבחן. דווקא התכונן הפעם, אבל כרגיל שכח את החישובית בבית ולא הצליח להתארגן על אחרת. וכמה קשה זה היה לשלוח אליו מבט אוהב שאומר, לא נורא, אולי בפעם הבאה....הייתי צריכה לעשות עבודה אדירה כדי
לשחרר
לאחר יום כיפור חשבתי לעצמי, איך הרגשתי עם הטיולים של הבן שלי ברחבי העמק . הוא והחברים שלו על אופניים. נוסעים בכבישים, מגיעים אל הים.
בדקתי כמה התקשרתי, כמה חשבתי, האם אני באמת סומכת? האם לא להתקשר זו שאננות?
בקיצור השאלה הנצחית מהו המרחק הנכון????
שאלה שאנחנו כהורים כל הזמן עסוקים בה.
אודות
שמי עירית בן חיים. בוגרת התוכנית להכשרת מנחי קבוצות בתחום הורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. בעלת תואר שני בחינוך וגננת בעלת וותק של 20 שנים. היום אני מנחה קבוצות הורים לילדים בגילאים שונים, ומקימת פגישות הנחיה אישיות להורים.
*הנחייה אישית למשפחות.
*מפגשים וסדנאות לקבוצות.
*הכנה לכתה א'
