התקפות זעם – כאב ראש /כאב ראש/כאב ראש

התקפי זעם- מה לעשות?kids-143022_1920

כל התקפת זעם היא חלק ממצב התפתחותי (בדרך כלל). היא מכניסה אותנו, ההורים, למצב של מצוקה. של מתח. קשה לנו לדעת כיצד להגיב , מה נכון.
הורים-  אנחנו בעצמנו מבולבלים, במתח ולחץ. לפעמים אנחנו כועסים על כך שהילד שלנו מכניס אותנו למצב כזה של חוסר וודאות. "למה היא עושה לי את זה?". לפעמים אנחנו מתקשים להגיב באופן מדוד ורגוע כי יש לנו עוד כמה לחצים: אחים נוספים, טלפונים, עייפות, סיר עם פסטה על האש, אנשים זרים שמסתכלים עלינו.
למה עכשיו ? – דווקא לקראת החופש ושינויי השגרה יש לילדים נטייה להיכנס למצבים של התרגשות, והתקפי הזעם עלולים להיות תדירים יותר. עם החופשה מגיעים שינויים בהרגלים, יותר פעילות ויותר עייפות ועל רקע זה יש קושי להתמודד הן מצד הילד והן מצד ההורה. 
זה נורמאלי? – התשובה היא כן. כולנו מכירים את תקופת גיל שנתיים המפורסמת בהתקפי זעם, אולם ילדים שונים מביאים לידי ביטוי את הרגשות שלהם באופנים שונים, בתקופות שונות של החיים. לכן התקפת זעם עשויה להיות הן בגיל שנתיים והן בכל גיל. ויעידו הורים לילדים בגיל העשרה…

אנחנו מבינים את המצב אולם לא מקבלים התנהגות שאינה רצויה….כלומר: מבינים שהילד שלנו רגיל לנהוג בהתקפת זעם/לבכות ולצרוח. מבינים שהוא מתוסכל. אולם לא מקבלים זריקת חפצים ואלימות. מטרתנו לעצור את ההתקפה וללמד דרכי ביטוי מווסתות יותר.

גורמים –
  1. תסכול : הילדה רצתה קשת שיער אדומה ואת קנית לה ורודה. הילד רצה לנצח במשחק ואחיו ניצח. התינוק שלנו עייף ולא יכול עדיין להסביר במילים. 
  2. טמפרמנט/מזג-יש ילדים עם מזג סוער ו/או עם סף תיסכול נמוך והם "מתפוצצים מהר יותר". 
  3. חיקוי – הילד רואה הורה שנכנס למצבים של התקפת זעם וצורח. רואה ילדים אחרים מתנהגים ככה.
  4. למידה- השגתי את מה שרציתי באמצעות התקפת כעס. אז בואו נמשיך…
אז מה עושים?
  1. דוגמא אישית- התנהגות הורית רגועה. נושמת. גם בהתקפת זעם וגם בשגרה.
  2. תקשורת- הורים המדברים על רגשות, מנהלים דיאלוג זה עם זה ועם הילדים.
  3. חיזוק התנהגות ראויה-  עידוד על ביטוי רגשי שאינו באמצעות כעס גדול. עידוד על קיצור טווח הכעס. 
  4. שיחות מקדימות – לשוחח עם הילדים על ההתנהגות. לחשוב ביחד מה יעזור. לרשום ולשים במקום בולט. להתכונן לפני מוקדי "פיצוץ".
בעת התקפת זעם:
  • לדבר בטון רגוע.
  • להיות אמפטיים לרגש- את מאוד רוצה לחמניה עם אבוקדו, אבל אין בבית. זה באמת מתסכל.  רצית להתיישב בכסא הירוק ברכב אבל אחותך השיגה אותך-זה מאכזב מאוד. אולי בפעם הבאה.
  • להזמין את הילד להצטרף חזרה למעגל המשפחתי אולם לא להכביר מילים "אתה מוזמן לשולחן כשתרצה. אנחנו פה". לחזור על אותה אמירה. שוב ושוב. 
  • אם הילד מקלל להסביר שבבית שלנו לא אומרים מילה…..(השלימו את החסר). ואם הילד ממשיך-לא לשוחח איתו. לנתק תקשורת. יש לזה השפעה גדולה. 
לעוד שאלות ותשובות ניתן לפנות אלי.

בהצלחה ונשימה עמוקה

עירית.

 

פורסם ב גבולות, הנחיה למשפחה, התקפת זעם, טיפים ע"י iritbenhaim ביוני 13th, 2015.

השאר תגובה