צייר לי כבשה- על ציורים של ילדים צעירים

זה חשוב? למה לשים לב? להתערב? מה השלבים? ואם הם לא רוצים?drawing-428383_1920 (1)

אז בואו נתחיל:

הציור הינו חלק אינטגרלי מעולמם של רוב הילדים. אנחנו מזמינים אותם לצייר מכמה סיבות טובות:
  • כייף – נסו לצייר ללא כוונה , סתם להשתעשע בצבעים. אני בטוחה שתהנו. ילדים יודעים לעשות כייף!
  • זהו אמצעי ביטוי רגשי נהדר– בעזרת צבעים וגירים אפשר לבטא את הרגשות, את החוויות, לסמל ולייצג ארועים וחפצים. (גם כאשר היצוג הזה הוא בראשו של הילד ועל השרבוט שלו הוא מצביע ואומר שזה "סמי הכבאי"). 
  • למידה מוטורית– לציור יש חלק פיזי. היכולת לאחוז את הגיר הינה תהליך. כדי לצייר בשליטה על הקו יש צורך באופן מסוים של אחיזה וחיזוק שרירי כף היד לשם כך. כמובן שיד שכבר יודעת לאחוז טוב בגירים ובטושים תדע לאחוז את העפרון בהמשך. יש דרכי אחיזה שונות ועם זאת האחיזה של 2-3 אצבעות בקצה הגיר והנחת שארית  הגיר על ה"כרית" בין האגודל לאצבע הינה האחיזה היעילה יותר מבחינה של השקעת אנרגיה. 
  • ישיבה – רוב הילדים מצירים בישיבה או בשכיבה. בשני המקרים נדרשת יציבות של פלג גוף עליון. שימו לב לילדים שגולשים מהכסא או מניחים כל הזמן את הראש על הרצפה כשמצירים בשכיבה. הדבר מצביע על חולשה. כדאי להתאמן ולהתחזק. בכל פעם עוד 2 דקות של ישיבה יציבה. מקרבים כסא לשולחן. ויושבים בסמוך לילד כדי לתמוך בו. 
  • קשר יד ועין – כדי לצייר אנחנו משתמשים בעיינים שיכוונו את היד וכמובן שגם הראש נכנס לפעולה. לעיתים יש קושי. אולי לא רואים טוב, אולי יש בעית מיקוד שמקשה. שווה לשים לב שהעיניים מתמקדות בגיר ובמרחב הדף. ואם יש ספק לפנות למומחים.
  • יד דומיננטית- הכוונה ליד שפועלת רוב הזמן. כלומר, האם אנחנו שמאליים או ימניים. בגיל הרך מתפתחת ההתמיינות לכיוון יד אחת וסביב גיל 3-4 יש החלטיות. ילד ללא  יד דומיננטיות יצייר בשתי ידיו. הניחו את כלי הגירים מול הילד והיד בה הוא יבחר לקחת את הגיר ולצייר היא היד הדומיננטית. ילד המחליף ידיים הזמינו אותו לצייר באותה היד כל עוד הוא עם אותו הצבע. כדי לחזק את הידיים לאורך מספר שניות. 
  • ויסות– בציור נלמד עקרון של ויסות עוצמה, כמה ללחוץ על הגיר כמה חלש/חזק. בגיר הלחיצה בעוצמה שונה נותנת תוצאה שונה. בטוש- אם נלחץ אנחנו עלולים לקרוע את הדף.
  • התפתחות– ילדים צעירים מצירים בשרבוטים, ניתן לראות הרבה נקודות, הקשות והנאה מהצליל שהגיר מפיק בהקשה על הדף והשולחן. כל אלו חשובים בדרך לשלבים עתידיים. אל תפריעו לו ל"נגן" עם הגיר. לאחר השרבוט ניתן לראות קוים בכיוון מסוים, סגירת עיגולים, יצירת "שמש" עיגול אשר ממנו יוצאים קוים. מכאן המשך הדרך לציור דמות. ציורים שבהם יש צורה מאוד מובחנת לזיהוי על ידי הורים מתפתחים, לרוב, לאחר גיל 4-5. 
סרבנות- ואם לא רוצים? קודם כל לא נורא! בואו נבדוק:
  • קושי מוטורי-אולי יש חולשה של השרירים- שווה לפנות לרופא הילדים ולבדוק עם מרפאה בעיסוק. וגם להתאמן קצת בבית.
  • קושי ראיה – שימו לבו אולי יש קושי ראיה שבא לידי ביטוי בעוד תחומים. ופנו לעזרה.
  • ערוצי ביטוי רגשי- יש עוד הרבה ערוצי ביטוי ולא רק הציור. אולם לפעמים יש חרדת שלמות. כי האחים הגדולים מצירים יפה. תבדקו. ילד צעיר מאוד בן 2-3 אמור להינות מציור. בלי ערנות לסובב . הקושי מתחיל אחר כך.
  • חוברות שעשוע- יש בשוק המון חוברות שכייף לצייר בהן: דפי ציור לפעוטים, ציורי קסם, מבוכים. כל דבר שיעודד את הילד לציר. ולהחזיק כלי כתיבה. 
התערבות-
תנו לילדים לצייר בהנעה והנאה עצמית. אין צורך לצייר להם, ללמד אותם שהשמש לא סגולה. הם רואים לבד. 
ילדים גדולים יותר סביב גיל 4 יהנו משימוש בסרגלים, דפי צביעה ואולי ירצו ללמוד כיצד לצייר משהו בדיוק- כבאית/ צבע השמלה של הנסיכה אלזה….תגיבו להם במקום להוביל את הצורך בדיוק ושלמות.
להתראות עירית

פורסם ב מעבר לכתה א ע"י iritbenhaim באוקטובר 24th, 2015.

השאר תגובה