גבולות-3

                  

גבולות הם עניין שאנחנו מתמודדים איתו כל חיינו כבני אדם וכהורים. האסטרטגיות שמדוברות כאן אינן ראויות רק לבן ה-4 או לבן ה-6. חשיבות הגבולות חוצה גילאי ילדים. המתבגרים שלנו זקוקים מאוד לגבול ברור שיוצב להם. הם בגיל סערה וההתפרצויות שלהם עלולות לבלבל אותנו ולחשוב שזהו, הם בוגרים.
במכתב הקודם דנתי בעניין החשיבה והתכנון בהצבת גבולות בבית שלנו. התכנון משמעותי משום שהוא מסייע לנו ברגעים שקשה לנו להתמודד עם התסכול והקושי שאנחנו יוצרים לילד ולעצמנו.  עכשיו אנחנו בביצוע. החשיבות של התכנון חשובה גם כדי לברר לעצמנו האם אנחנו יכולים לבצע את התוכנית. אם אני רוצה לצמצם שעות טלווזיה אבל בשבוע הקרוב אני כמעט לא בבית – בעיה. רוצים לשנות סידרי שינה אבל בדיוק עומדים לטוס לחופשה בחו"ל- בעיה.
מ.נ.ע.ד. עסקנו ב-דרך פעולה. כעת במעשים. גבולות דורשים מאיתנו עבודה. כן, בדרך לשחרור המיטה הזוגית מהפולשים הקסומים עלינו לעבוד. מה שמחזיר אותי לפיסקה הקודמת: האם אתם מוכנים לעבודה?
דוגמא: החלטנו שאנחנו כהורים רוצים לישון במיטה הזוגית בזוג. (אפשר להחליט אחרת-תלוי רק בכם). מכאן מתחילה שרשרת של חשיבה והחלטות שמהם יגזרו מעשים.
חשיבה תיאורטית-אנחנו חושבים על חשיבות הנפרדות בין הילד לבינינו, על העצמאות שלו ויכולת הויסות וההרגעה העצמיים שלו שנפתח בעזרת שינה עצמאית במיטה שלו. וכמה אנחנו רוצים את הביחד הזוגי שלנו.
דרך פעולה– החלטה שהילד ירדם במיטה שלו, אילו טקסים נעשה כדי לסייע לו להכנס לשינה נעימה. מה יקרה אם חמודי יבוא למיטה של ההורים: נחזיר אותו ונחזור מיד לחדרינו, נחזיר ונשב לידו. כיצד מתחלקת עבודת השבת הילד למיטתו, בין שני ההורים.
מעשים – ישובים לשיחה עם חמודי בשעות אחר הצהריים. מסבירים, מדגישים כמה הוא גדול, עצמאי, יכול. אתם סומכים עליו. מדברים על טקס הליכה לישון (התארגנות, סיפור, הדלקת מנורה קטנה, בחירת בובה למיטה). בשעה המתאימה עושים את כל המתוכנן ואומרים לילה טוב.
במהלך הלילה אם הילד שלכם מגיע למיטה הזוגית עליכם להחזירו.
*חשוב מאוד לזכור. הגבול החדש הוא גבול אותו אתם כהורים יצרתם. מותר לילד שלכם להתנגד, למחות, לכעוס, לבכות. ועליכם להבין, להכיל ולנסות לא לכעוס. להחזיר את הילד בפעם השלישית בלילה למיטה שלו בלי לכעוס זה קשה. הצבת גבולות היא עבודה קשה.
*כדי להתמודד עם ההתנגדות של הילד לשינוי חשוב שאתם כהורים תהיו ברורים קודם כל לעצמכם (ההחלטה באה בזמן, זה לא יפגע הילד, אני יודע/ת מה לעשות בדרך הפעולה) וברורים לילד שלכם.
*המילה שלי כהורה. למילים יש כוח ומשמעות. אם אמרתי שאני אעזור לילד שלי ואחזיר אותו כל הלילה למיטה שלו, עלי לעמוד במילה שלי. למרות העייפות. הורה שהמילה שלו חסרת ערך הוא חסר סמכות הורית.
אני מאחלת לכם המון כוח – והרבה מעשים עם מעט כעסים.
         לחשיבה משותפת , התייעצות, ומענה לקשיים ניתן לפנות אלי
עירית בן חיים מנחת הורים ומשפחה
מוסמכת סמינר הקיבוצים ומשרד החינוך
בעלת תואר שני בחינוך
0543551995
Hiz.horut@gmail.com 
פורסם ב גבולות, מכתבים להורים ע"י iritbenhaim בנובמבר 27th, 2011.

השאר תגובה