די עם המוצץ

אמא אחת מקסימה שיתפה אותי בקושי שלה לראות את הבת הנבונה והבוגרת שלה בת ה-4 עם מוצץ!!! מהרגע שהילדה נכנסת הביתה, וכמובן עוד ברכב כשיוצאים מהגן, המוצץ אינו נפרד מהפנים היפות הללו.

מוצץ

האם הייתה מוטרדת מכמה בחינות: בריאותית-שיניים, הדיבור עם המוצץ הביא להרבה חוסר הבנה ותסכולים. ובעיקר ההכרה שמדובר בילדה גדולה המשתמשת בחפץ המתאים לגיל צעיר יותר המאפיין את אחיה התינוק. אכן מוצץ הינו גורם מפריע בריאותית. הוא גורם להסתגרות בתוך בועה פנימית,מאפשר יותר פאסיביות ופחות יוזמה ואקטיביות. ומאפיין שלב התפחותי צעיר.
אז בואו נתחיל:
  1. אף אחד לא נשאר עם מוצץ. בסוף כולם נגמלים מהר יותר או פחות וחבל להילחץ.
  2. חשוב לשאול כמה שאלות:      א. . האם הגמילה הזו מתאימה לילד שלנו?     ב. האם זה הזמן המתאים ביותר? אם אנחנו בדיוק לפני מעבר דירה/נסיעה לחו"ל /הולדת אח/ ניתוח/. אם המשפחה לפני אירוע גדול כדאי להמתין לפני גמילה.   ג. האם יש לי כהורה כוחות להתמודד עם הגמילה?
  3. התאמה לגיל. לכל גיל נתאים גמילה שונה. בגיל 3-4 ניתן לתבוע מהילד שלנו להיות עם מוצץ בזמנים מסוימים. ובאחרים להתאפק. שהרי בגן הילדים גם הילד שלנו מתאפק היטב ומקבל את הקוד ההתנהגותי שאומר- כאן לא מוצצים מוצץ, ולא מציירים עם מוצץ וכו'. כלומר המוצץ בבית הוא סוג של פינוק/וויתור.
  4. מאבקי כוח- לפעמים המוצץ הוא חלק ממאבק כוח בין ההורה לילד . "תוציאי כבר את המוצץ מהפה!" והילדה לא מסתכלת בכלל.  אם אני כהורה מחליט החלטה לטובת הילד שלי עלי להיות מוכנה להתמודד עם התהליך. ולבדוק היכן יש מאבק כוח והיכן לא. חשוב שהילד שלנו ילד שיש הורה חזק, ברור שדואג לו ומחליט החלטות, וכמובן מקשיב לו ולצרכים שלו.
  5. חושבים על דרך הפעולה.  מתחילים בצעדים קטנים. למשל :להכיר בצורך במוצץ (וכאמור אף אחד לא נשאר איתו עד לחתונה) ועם זאת להציב סייגים. מוצץ מוצצים רק במיטה. ולכן צריך לחכות עד שנגיע הביתה כי במכונית אין מוצץ. במהלך הערב כאשר הילד שלנו רוצה מוצץ נאפשר לו להיות איתו אבל במיטה שלו. 
  6. מנע"ד -ראשי תיבות אלו מסייעים לנו לבחור דרך פעולה ותהליך גמילה והצבת גבולות.
    מ-מעשים אם החלטתם שבכל פעם שהילד שלכם ימצוץ מוצץ בסלון תלוו אותו למיטה- עישו זאת. אל תאימו "תיכף אני אקח אותך לחדר שלך! פשוט, בשקט, בלי כעס תנו יד ותגידו :אני מבינה שאת צריכה את המוצץ שלך. בואי ואלווה אותך למיטה. כשתרגישי אחרת תוכלי לבוא לסלון ולצייר .
     נ- נוכחות. רק ההורים מסוגלים ואחראיים על ביצוע התהליך. לא סבים ולא מטפלות.
    ע-עקביות. כן, זה מעייף, מתיש ולא פשוט. אבל אפשרי. אם נהיה עקביים בהחלטה ובביצוע יחול שינוי.
    ד-דרך פעולה– לפני שנתחיל נחשוב. נעלה את השאלות המתאימות. נבדוק האם אנחנו פנויים לתהליך, נחליט מה אומרים לילד. נשתף אותו בשיחה מקדימה. ונגיע להסכמה הורית. חשוב מאוד להיות מתואמים.
בהצלחה
בכל שאלה או רצון להתיעצות-אני כאן. עירית בן חיים 0543551995
 www.hiz-horut.com
פורסם ב גבולות, גמילה, הנחיה למשפחה, עצמאות ע"י iritbenhaim בפברואר 4th, 2016.

השאר תגובה