מבטיחה , אולי. על הבטחות של הורים.

פגשתי אמא מקסימה, אוהבת ודואגת.

אבל …..לצערה היא עובדת עד הערב. כל ערב. ושבה הבייתה רק בשעה 19:00.

ובכל יום, כמו שעון, הבת שלה שואלת: אמא תאספי אותי מהצהרון?

ובכל יום האם אומרת…א…אשתדל. 

שוחחנו על המצב, על ההתלבטות.  האמא ממש לא רוצה לצער את ביתה ודואגת לה. הצעתי עוד דרך להתבונן במצב זה: הילדה שלה מצפה בכל יום מחדש שהאם תבוא לצהרון ובכל יום מתאכזבת מחדש. הצפיה, התקווה והרצון מלווים אותה כל היום. 

עדיף שנהיה כנים עם עצמנו, קודם כל. אמא יקרה, אם אינך עומדת להגיע מוקדם, אל תבטיחי. אם יום העבודה שלך מסתיים בשעה 18:00 בתל אביב 

לא תגיעי לחדרה לפני 19:00. ובטח לא תהיי בשעה 17:00 בעת סגירת הצהרון. ודאי היית רוצה לפגוש את ילדתך מוקדם יותר…אך זה לא קורה.

אם הילד שלנו מבקש ואנחנו מבטיחים בידיעה ברורה שלא נקיים – אנחנו מייצרים אכזבה מובטחת. והאכזבות מצטברות.

עדיף שניצור מרחב של אמון . אמונה שההורה שלי מקיים הבטחות (לפחות רוב הזמן), שניתן לסמוך עליו. 

הכאב הראשוני של האמירה: חמודה, אני אוהבת אותך ורוצה לבוא מוקדם, אך אינני יכולה.

יתחלף בהכרה במציאות החיים המורכבת (פרנסה, מחויבות, חלוקת נטל בין הורים). ובנייה של אמון בהורה.

אמון בהורים הוא אבן יסוד לאמון באנשים בהמשך החיים ובבניה של ביטחון.בואו נסמוך על הילד שלנו שיכיל את הכאב הראשוני ולאחר מכן יצמח לתוך מערכת של אמון.

אז.. בואו נבטיח ונקיים ונבסס הורות אמיצה וכנה.

 

פורסם ב הנחיה למשפחה, טיפים, מעברים, עצמאות ע"י iritbenhaim בינואר 4th, 2018.

השאר תגובה