מעשה בשואב אבק ואמפטיה אנושית

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני אינני חובבת נקיונות גדולה. 

לאחרונה ניקיתי את הבית .(כשאין ברירה-אין ברירה)  לאחר זמן מה הוצאתי את שואב האבק אל מרכז הסלון.

הבן שלי הביט ואמר: אבל את שונאת את השואב? את לא סובלת את הרעש שלו, מה עובר עליך? עניתי שאין ברירה, כמות הפרורים בספה-עולה מעבר לקוים האדומים. 

והוא מצידו אמר: אין בעיה- זה עלי. ואכן , לאחר מספר דקות שאב ביסודיות את הספות. כייף!!!!

ולמה אני משוויצה בו? כי כששוחחתי עם חברה, הבנתי עד כמה הארוע הוא יוצא דופן. התחלתי לחשוב מה היה פה.

  1. הרגלי נקיון. – מגיל צעיר לימדתי את ילדי שאנחנו מנקים את הבית. ולא, זה לא היה מושלם. והתקשתי לייצר יום נקיון קבוע. ולא תמיד הם שיתפו פעולה. הרבה לא. אבל בין כל הקשיים נוצקו הרגלים. ואני התמדתי. כמו שאני אומרת להורים בהתיעצות. אנחנו ממשיכים קדימה כי יש לנו אופק, מטרה והדרך היא קדימה. בלי ריבים מטורפים שיוצרים התנגדויות. 
  2. נקיון ועצמאות- הבן שלי, כן, זה מהסיפור, כבר בן 22 והוא מנקה את חדרו בעצמו. כי הרי לא ירחק היום והוא יהיה עצמאי – בלי אמא שנכנסת, אוספת, מקפלת וכו'. 
  3. אמפטיה-הבן שלי מכיר אותי , ויודע היכן קשה לי יותר. הוא גדל להיות בוגר אמפטי. אכפת לו . הוא בן 22 (בקרוב) אבל הוא ערני לסביבה, דואג, אחראי ונותן מעצמו

 וזה, בינינו יותר חשוב מכל פרורי האבק בעולם. 

רוצים לדעת איך? פנו אלי.

עירית

פורסם ב הנחיה למשפחה, טיפים, סידור הבית, עצמאות ע"י iritbenhaim במאי 13th, 2018.

השאר תגובה