ארזנו מספיק?-צידה לדרך חדשה

רגע לפני הגיוס, אני מסתכלת על התיק של בני ומחשבה טורדת את מוחי, ארזתי מספיק???

ומיד עונה לעצמי שאני חרדתית ופולניה…
ואז, אחרי קפיצה לריקושט וקנייה נוספת "שלא יחסר לו, אולי ישארו שבת" 
אני מבינה שהקיטבג הוא ממש כמו הילקוט שהיה לו בכניסה לכתה א' .
בכל מעבר יש חשש , אולי לא עשינו מספיק, אולי יכולתי ללמד עוד משהו, להתכונן. 
והרגש הוא אמיתי ונורמאלי- מה כבר רציתי? שיהיה לו טוב? שאני ארגיש טוב? 
אז בראש אני מבינה שבכל מעבר יש את ההתרגשות הזו, וכל מה שהילד שלי למד והתנסה בו -זו הצידה שלו והתיק שמלווה אותו- וזה המון.
ובלב? הלב ממשיך לרעוד ולהתרגש…
פורסם ב מעברים, מתבגרים, עצמאות ע"י iritbenhaim באוגוסט 15th, 2019.

השאר תגובה