יש גם כאלה שלא רוצים לחזור לשגרה…..

מה קורה פה? הרי ילד אמור לרצות לשוב למסגרת המוכרת לחברים ולכל הדברים המוכרים הממלאים את חיינו.

אולי הילד/ה שלכם לא שש לחזור, ליבו לא מתמלא חדווה. ויש התנגדויות. אז מה קורה כאן?

קודם כל שבו לרגע עם עצמכם , ותהיו כנים. האם לילד שלכם היה ויש קושי בתחום כלשהו? כל המורכבויות שהיו עד פרוץ הקורונה לא הלכו לאיבוד. הם עדיין איתנו (לטוב ולרע) פשוט, לפעמים השהות בבית ריככה והשכיחה חלק מהאיפיונים הללו:

קושי רגשי- כלומר היכולת לווסת רגשות, פגיעות גדולה. התפרצויות רגשיות של בכי או כעס. 

רגישות תחושתית- 1.יש ילדים שזקוקים למגע עמוק. בבית הצרכים נענו על ידי חיבוקים חזקים מהורים שמכירים ויודעים ואחים שכייף להתגושש איתם. בבית הספר התנהגות כזו מתפרשת כתוקפנות, כהתנהגות שאינה מותאמת.  2. יש מי שזקוק למרחב – מי שקרבה הפיזית קשה לו. היא מעמיסה על המערכות שלו עומס בילתי נסבל שמקשה על הרגיעה ועל הלמידה. בבית היה לו מאורר, יש מרחב , ואין הפתעות כמו ילדים שפתאום "נכנסים לפריים". ההורים יודעים כיצד לגשת ולגעת. ובכל מקרה אין 30 תלמידים (גם ה-15 זה לא קל). בצפיפות .

רגישות לריחות וטעמים- ריחות הן סוגיה שלמה ומי שרגיש לריח יתקשה להתמודד עם אתגרים בתחום. למשל ילד שאוכל כריך עם טונה ויושב לידך. האתגר שהריח הקשה מציב בפני הילד מעמיס כל כך הרבה על המערכת שלו שאין אפשרות לעשות שום דבר אחר. אין יכולת למידה, בבית לא היו ריחות קשים. רק ריחות של בית (כיף). רגישות לטעמים – בבית מכינים לי בדיוק איך שאני אוהב. האוכל ששולחים לבית הספר, אחר ולא תמיד רוצים לאכול אותו. ולפעמים נשארים רעבים או לא מסופקים.

רגישות חברתית– יש ילדים, לא מעטים, עם קשיים בהבנת מצבים חברתיים. עם קשיי תקשורת. עם היסטוריה , לא רחוקה (רק לפני הקורונה) של אתגרים חברתיים ומתחים רבים סביב המערך החברתי. בנים ובנות. זה קשה. השהות בבית איפשרה חוסר התמודדות עם האתגר הזה. אז למה לשוב למאבק היומיומי הזה???

קושי מוטורי/תנועתי- אולי אני הילד שנתקל כל הזמן וצוחקים עליו, הילד שלא טוב בכדורגל ולכן נשאר בצד בהפסקה…קשה לי לכתוב יפה ובתקופה הזו הקלידו אז לא הרגשתי כל כך את הקושי- לא בא לי לחזור…

קשים לימודיים– הקורונה והלמידה בזום גרמו לרבים לצמצם למידה למינימום עד לכלום. הקשיים נשכחו. או הושמו על מדף. למה להזכיר את הכאב הזה? חזרה לשגרה זו חזרה לכל הקשיים.

סגנון למידה– סגנון למידה "קורונה טיים" הוא סגנון שבו לומדים בלי הסחות של ריח, מגע. עם מרחק שמרגיע ומאפשר יותר עבור חלק מהילדים. אין תחרות כל כך גדולה. יש ילדים שפשוט כיכבו בתקופה הזו. אולי חזרה לשגרה לא תאפשר להם להינות כמו בסגר.

אז בחזרה לחשיבה שלכם, ההורים. אולי הילד שלכם מתאפיין באחד או יותר מהאיפיונים שציינתי. אולי הוא חושש מהמחלה. אולי מאפיין אותו משהו שלא ציינתי אבל אתם כהורים, יודעים.

הקורונה איפשרה קירבה נדירה בין הורים לילדים. יותר ליטוף וקשר. ויש חשש שזה יעלם. והעומס הגדול ישוב. זהו חשש אמיתי של מבוגרים וילדים. 

אז בואו נסתכל על זה. ונקשיב לילדים שלנו. ונאפשר להם, במילים שלהם, להסביר לנו ולעצמם. מה קורה, למה ההתנגדות. נספר להם שהחיים באמת מורכבים ואנחנו מסוגלים לחוש רגשות סותרים. שמחת החזרה וחשש מפני גורמים שונים. נסתכל למציאות בעיניים פקוחות. נאפשר את זיהוי הרגשות והחששות. ונציע עזרה והקשבה. נעודד וננטע תקווה. 

אנחנו נעים קדימה ובוחרים בחיים. לפעמים, הרבה פעמים, זקוקים לעזרה. נספר ונשתף שגם לנו יש חששות. ונמצא את הדרכים להקל, להסתייע באנשי מקצוע ולצמוח. 

ומי שצריך עצה, עזרה, חשיבה. אני כאן

עירית 0543551995