תשמעו סיפור:

אחת האימהות בגן שבו אני עובדת הייתה במצוקה גדולה. שוחחנו. 

הבת שלה לא רוצה להזמין אף אחת הבייתה. ממש מתעקשת לא להזמין. ובמקרה היחיד שהייתה אצלה ילדה מהגן,

היה מופע אימים של כעס ולקיחת הצעצועים מהחברה. האמא הייתה בהלם מההתנהגות.

אז מה עושים?

• קודם כל נושמים. ילד /ה עם כישורים חברתיים עשוי לעבור תקופות של שינוי. כולנו מצויים בחרדה בעוצמה משתנה. כולנו בסוג של דחק ומשבר. בין אם אנו חשים בכך ובין אם זה משהו מרחף שנוגע וצובע את המציאות שלנו. 

• מקשיבים. קודם כל לעצמנו. מה עושה לנו ההתנהגות הזו? אילו חרדות היא מעירה? (שהילדה שלי תהיה לבד? שהיא כבר לא יודעת לחלוק?)

• מקשיבים לילד שלנו– עכשיו נכון לך להיות בבית רק עם המשפחה. בסדר. מכבדים את הצורך ומתאפקים מלשדל ולהציע חברים. 

• איפוק הורי- תנו לילד שלכם זמן להיות בתקופה שבה הוא נמצא. גם בלי חברים זה לגמרי בסדר לתקופה קצרה. ילד שמבקר בגן ונמצא באינטראקציה חברתית מאמן את השריר החברתי. המלצתי הייתה להמתין כ-10 ימים ואז להציע מפגש. 

• דיוק– מה יעזור למשחק המשותף? במה את מרשה לשחק ובמה לא. לוקחים את כל המשחקים שעשויים להימצא במחלוקת ושמים בצד. כך שמה שגלוי לעין מותר לשחק בו. הילד שלנו מרגיש שיש הכרה בצורך שלו. שיש הקשבה. שהוא בסדר. 

• משעמם לי/מרכז בידור– אנחנו מבינים את הרצון להיות בבית בלי חברים, אך לא מקבלים את הדרישה והצפייה לשעשע אותך. כלומר, בחרת שלא להזמין חברים. בסדר גמור. אנא מיצאי עיסוקים ומשחקים בבית. בכוחות עצמך. ההורים נמצאים כאן ומידי פעם ישחקו אך הם לא מרכזי בידור חלופי. (ניתן להכין, בעזרת הילדים, דף אפשרויות עם תמונות)

• אמונה ותקווה– אנחנו מאמינים בך שאת לוקחת את הזמן ובעתיד תמצאי דרך להזמין חברים.

אם יש לכם שאלות או רצון להתייעץ 

אני כאן עירית בן חיים 0543551995