רק כשהתחלתי להזיע הבנתי שפיספסתי את התאריך הקבוע…תאמינו לי שהשנה הזאת מבלבלת אפילו אותי. אני גננת כבר אלפי שנים ובכל זאת, לא שמתי לב שהנה חודש יוני מציץ באופק. ושכחתי להזמין את ההורים לעצור לרגע לשוחח ולחשוב על המעברים שעוד שנייה מגיעים.

הבנתי כמה אני זקוקה לרצף כדי לאזן את עצמי. כשיש רצף אני יכולה להתמודד עם שינויים ולחזור לבלאנס..אולי יש עוד אנשים כמוני???

אני מאמינה גדולה בעצירה והשתהות , כדי לבחון איך מרגישים עם סוגיה, כדי שהמוח שלנו יצליח לעבד, ליצור תובנה חדשה שהיא רק שלו. ולאור זאת, קצת פחות חשוב מה אני אומרת בשיחה, אלא איזה תהליך כל אחד עובר תוך כדי המפגש. 

אז נפגשנו יחד (בואו נהיה כנים-רק אמהות) ואחרי ההתרגשות על החידוש שבמפגש פיזי התחלנו לעבוד. לחשוב על הילדים, על משמעות המעבר, על מיומנויות, יכולות. איפה כל אמא נמצאת רגשית לקראת המעבר.  ובעיקר, כל אמא שמה את הילד שלה במרכז (ולא את האחים שלו, ולא את שאר המטלות) וזהו רגע קסום. שבו את רואה את העושר של ילדך וגם את הנקודות לחיזוק. 

גמישות– גמישות הינה מיומנות חשובה מאוד. היא חלק מהתכונות המשמעותיות של החינוך לעולם המשתנה תדיר שלנו. אז איך עושים גמישות? משנים מסלולי הליכה, משנים מקומות ישיבה. משנים, מי משכיב לישון… חושבים גמיש. הילד שלנו יידרש להתמודד עם שינויים כשהוא עובר לגן חדש/לכיתה/לצבא ועוד…. הרגלים, שעות, אנשי צוות. כהורים לילדים צעירים אנחנו נעזרים הרבה בטקסים קבועים. כאמצעי מעולה ליצר שגרה, להפחית חרדה ולאפשר יכולת ניבוי ותכנון של הילד וההורה. אז זה לא שנזרוק את כל הטקסים, אלא נכניס קצת אויר, ובמקביל גם ננסה למצוא מקומות של גמישות.

סבלנות– מעבר זה קשה. לכולנו. גם אם אנחנו שמחים איתו. אבל זה דורש זמן וסבלנות. סבלנות שנכיר את הצוות. סבלנות לעבור ולהכיל את הקשיים (שאולי) יהיו בהתחלה. אולי בכי, אולי התנגדויות (אצל הילדים שלנו ולפעמים אצלנו). הסבלנות תכיל את הגעגוע למוכר , והסבלנות היא לזמן שלוקח ללמוד ולפתח מיומנות חדשה. סבלנות להכיר הורים חדשים וכל התהליך הארוך של יצירת קשרים סביב ביקורי אחר הצהריים. נשימה עמוקה. 

תקשורת– ילד שיש לו יכולת ביטוי, שמסוגל לבטא את שמרגיש הוא ילד שיעבור יותר בקלות את המעבר. ככל שהגיל עולה, כך השפה היא מיומנות נדרשת למשחק, לפתרון בעיות, למיומנות גישור בעת קונפליקט. דברו עם הילדים שלכם, (בלי להשלים משפטים- סבלנות) תעודדו הסבר לגבי רגשות. מניעים. תסבירו את עצמכם. (לא כל הזמן, לא כל יום, כשאפשר). גם לצוות יותר קל להבין ילד שמדבר. תהיו אתם, ההורים, בתקשורת עם הצוות. תדרשו בשלומם (כן, גם להם לא פשוט), תספרו על הילד שלכם. קחו אחריות לדווח על דברים שקורים. וליצור גשר של דיאלוג עם הצוות. זה עובד.       דברו על המעבר- זו לא הפתעה. תספרו דברים טובים אבל גם שאולי יהיו קשיים. ואתם תעזרו.

עצמאות– ילד עצמאי הוא ילד שיש לו כוח לפעול וליזום. ולעזור לעצמו. הוא מתלבש לבד, נועל, מתארגן לבד. מסדר. ילד עצמאי מרגיש בעל יכולת. עם ערך גבוה יותר. אז קדימה, תנו להם מרחב של עצמאות. תפסיקו להלביש ותנו להם אחריות. למדו אותם לעשות משימות לבד. ותדאגו יעמדו ביעד. אפשר לעזור אבל האחריות היא שלהם. זה יעשה להם רק טוב..זה לוקח יותר זמן, אבל ממש שווה.

אמונה ביכולת– ילד שיש לו גב של הורה שמאמין בו. יצליח בכל הקשיים שאולי יהיו (לא בטוח שיהיו). זה התפקיד העיקרי שלנו כהורים. להחזיק את האופטימיות. את האמונה ביכולת . אם אני מאמינה שהילד שלי מסוגל לסדר לבד. הוא יצליח, להתלבש, לערוך שולחן. להיפרד בשער הגן….להתגבר על תסכול. זה המון. 

היו עוד המון נקודות למחשבה. 

אז למי שיש טעם של עוד מוזמן להתקשר. 

בהצלחה לכולנו. עירית בן חיים -0543551995