אחים ורבים

תחושות הורים 

הילדים שלנו רבים. זו המציאות. הדרך בה המציאות הזו נתפסת בעיננו משנה את כל ההתיחסות.  כאשר הריב נתפס כדבר "טוב" "הכרחי" "מהווה אימון למערכות יחסים" " מובן" "נורמאלי". אזי התחושה הפנימית שלנו, האנרגיה והנשימה שלנו ישתנו. כל האוירה בבית עשויה להיות שלווה למרות ועם הריבים בין האחים. כאשר נמשיך להחזיק בתפיסות שהריבים הם "רעים", ש"הילדים שלנו לא מחונכים", מיד תיווצר אצלנו התנגדות. עיקר ההתנגדות נובע מהתחושה הפנימית שלנו שמשהו בהורות שלנו לא בסדר. על פני השטח אנחנו כועסים : "תפסיקו לריב". בתת מודע אנחנו רוצים שלא יריבו כדי שלא תהיה בנו התחושה של חוסר ערך כהורים.

למה הילדים רבים:

  • קנאה – הקנאה היא רגש טבעי בין אחים. השאלה האם אנחנו גם מעודדים ומגבירים אותה. למשל: אם בן ה7  צריך ללכת לישון בשעה של בת ה-3.
  • השוואה – הורים משווים בין האחים מה שמעורר ומלבה קנאה. למשל: למה אתה צריך שיגידו לך אלף פעמים לאחותך מספיק שנגיד פעם אחת!.
  • תשומת לב – זהו רצון וצורך בסיסי של כולנו, השאלה האם נוכל לספק תשומת לב לילדינו השונים ללא הריבים. הריבים בהחלט מספקים לנו עילה להתעורר.
  • מודל לחיקוי – המשפחה וההורים משמשים בסיס להתנהגות. בואו נייצר מודל של יחסים וקונפליקטים המתנהלים בשיחה וכבוד לאחר.
  • כוחות – האחים הרבים מודדים את יחסי הכוחות בינהם.

הריבים טובים לבריאות!!!

התמודדות הילדים עם ריבים בקרב האחים שלהם מלמדת אותם רבות. (מדובר על ריבים רגילים, על השלט של הטלויזיה וכו')

  • לומדים להתמודד עם עימות.
  • לומדים עוצמה אישית – כמה כוח יש לי מול האחים שלי.
  • לומדים לנהל מערכת יחסים – רבים ו…..חוזרים לשחק כי אנחנו תמיד אחים.
  • ניהול משא ומתן.
  • הגעה להסכמה ופשרה. מתי כדאי לי להתעקש? עד כמה? באילו תנאים?

מה עושים עם הריבים? איך מתמודדים? בשבוע הבא.

פורסם ב יחסי אחים ע"י iritbenhaim בינואר 6th, 2012.

2 תגובות ל“אחים ורבים”

  1. בת שבע אדוניהו הגיב:

    איך באמת מתמודדים? מחכה לעצותייך!

    תיאור מקרה: היום נכנסת הביתה אחרי שהבנות היו בבית לבד כשעתיים. אני מגלה נעלי יציאה חדשות שלי שרוטות וברור לי כי הבת הגדולה ניסתה אותן. "מי נעל את הנעליים שלי ?" – שאלתי. הקטנה מיד קופצת: "זאת חן…" וכאן מתחיל הריב- מלשינה/ לא מלשינה/ רק מדווחת וכדומה. הגדולה היתה מאוכזבת מאחותה הצעירה, הצעירה נראה כאילו לא מבינה במה "חטאה". אני הייתי רעבה ועייפה בכדי להגיב… אך כמה שעות מאוחר יותר – לפני השנה הגדולה אומרת בנוכחותי לאחותה: "נויה, הלשנת עלי היום. זה לא הוגן. הרי יש לנו הסכם לא להלשין אחת על השניה".
    תגובתה של נויה:"אבל גם את מלשינה עלי"
    תשובה: "אני לא מלשינה, אני מדווחת"…
    ???????????????????????????????????????????????????????????

    • iritbenhaim הגיב:

      קודם כל קבלי חיזוק חיובי על כך שזיהית שאת עיפה מכדי להגיב באופן מושכל ועצרת. יש כאן כמה מרכיבים: יחסים בין האחיות, הערך המשפחתי לנושא הלשנות (מעודדים, לא קוראים לזה ככה….) ונושא ההזדהות של הבת הגדולה (חן) עם סממני זהות נשיים ותחילת גיל ההתבגרות שלה.
      1.לגבי הלשנה – חשוב שתבררי לעצמך ואולי יחד עם בן הזוג מה דעתכם על הלשנה. תעשו אבחנה בין דיווח על מעשים מסכני חיים (שימוש באש, נסיעה לא בטוחה באופניים, חציית כביש…)לבין דיווח על אי ציות להוראות שלכם. אני מזכירה לך שגם ללא הדיווח/הלשנה ידעת שקרה משהו. אחרי שתחליטו מה ההחלטה על נושא הדיווחים/הלשנות תעדכנו את יליכם. תנסו להבין את משמעות הוויתור על שליטה במקרה שלא תעודדו דיווחים מרובים. אני מזכירה שילדים צעירים נוטים לעדכן אותנו מהר מאוד גם בלי ההבנה והאבחנה של מהו דיווח לעומת הלשנה. ניכר כי הבת הגדולה כבר מבחינה ויוצרת תרבות אחיות צעירות נאמנות זו לזו. הבת הצעירה נאמנה רק לאמא…
      2. מהקטע הקצר עולה מערכת יחסים שנותנת תמיכה (רוב הזמן) ומאפשרת לך לסמוך עליהן. (רוב הזמן).איזה יופי שאת כאמא יצרת מרחב בו הן מתפתחות ומזינות זו את זו.
      3. דברים שאנחנו לא יודעים – כשילדינו קטנים הם ואנחנו כמו גוף אחד. וככל שהם גדלים גדל המרחק ויש חלקים שאנחנו לא יודעים עליהם. ההתמודדות עם הנסתר לא קלה. ייתכן ואת חושבת לעצמך, "אז מה עוד קורה בבית כשאני לא נמצאת? זו המציאות. אנחנו מלמדים, מחנכים, אוהבים ומקווים שילדינו ידעו לפעול באופן הטוב ביותר. רוב הזמן זה עובד בבית שלך.
      4. גיל ההתבגרות – הבת שלך עושה דברים בניגוד להנחיות שלך. מעירה בהתרסה מול עינך לאחותה. היא גדלה. וכך גדלה יכולתה לתת את הדין על מעשיה.
      5. לסיכום – סיבה ותוצאה. הנעלים נקנו בכסף רב. התגובה שלך צריכה להיות רלוונטית למעשה. ייתכן שחן תצתרך להמנע מדמי כיס, חפץ או בגד שהובטח לה לא יקנה משום שאת נאלצת לתת את הנעלים לתיקון או לקנות אחרות. כל תגובה חשוב שתעשה לאחר מחשבה והחלטה. ואת התגובה יש להעביר לילדים בדיבור עניני ורגוע. על חן לשאת בתוצאות של מעשיה.
      בהצלחה.

השאר תגובה