הפרעת קשב עם הומור – סיפור קצר

יש הורים שהם אלופים במודעות ליכולות ולקשיים של ילדיהם. הם לגמרי שקועים בעשיה. אני מזמינה אותכם לקרוא ולנסות לראות,

אצל כל אחד, איזה חלק שיש בילדו אולי טמון (ולו ברמז) גם בו עצמו. והזמנה נוספת: קצת צחוק כהתמודדות מכילה ומאפשרת.

"לאחרונה אובחנתי כסובל מהפרעת קשב וריכוז עקב גיל מתקדם. כך מתבטאת ההפרעה:

אני מחליט להשקות את הגינה. בעודי פותח את הברז בחצר,

אני מביט לעבר מכוניתי ומחליט שהיא זקוקה לשטיפה.  כאשר אני פונה אל החניה אני מבחין שיש

דואר על שולחן המרפסת , אותו הבאתי מתיבת הדואר קודם לכן. אני מחליט לעבור על הדואר

לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל

אל הפח שמתחת לשולחן, ושם לב שהפח מלא. לכן, אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן,

ולרוקן תחילה את הפח. אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא עומד להיות ליד תיבת הדואר

כאשר ארוקן את הפח, אז מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה.  אני לוקח את פנקס

הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר רק צ'ק אחד ! שאר הצ'קים הם בשולחן הכתיבה שבחדר העבודה.

לכן, אני נכנס פנימה אל שולחן הכתיבה שם אני מוצא פחית קולה שקודם שתיתי ממנה.

אני מתכוון לקחת את הצ'קים אבל תחילה עלי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה

חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת ,אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי נגש

למטבח עם הפחית ,עיני קולטות אגרטל פרחים על הדלפק – יש להשקות אותם.

אני מניח את הפחית על הדלפק ואני מגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר.

אני מחליט שמוטב ואחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עלי להשקות את הפרחים.

אני מחזיר את המשקפיים לדלפק ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט הטלויזיה.

מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני קולט שהערב כאשר נשב לצפות בטלוזיה ,

אני אחפש את השלט, אבל לא אזכור שהוא במטבח, אז אני מחליט להחזיר אותו למקומו,

אך תחילה עלי להשקות את הפרחים. אני שופך קצת מים לפרחים אבל מעט מהם נשפך על הרצפה.

לכן, אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטלית ומנגב את השלולית.

אז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות.

בסוף היום: המכונית אינה שטופה,   החשבונות לא שולמו,   יש פחית קולה חמה על הדלפק, 

 לפרחים אין מספיק מים, עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי,   אני לא מוצא את השלט, 

אני לא מוצא את המשקפיים שלי,  ואני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית.

ואז כשאני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק

לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף! עשו לי טובה, העבירו מסר זה לכל מי שאתם

מכירים כי אני לא זוכר למי הוא נשלח"

מוזמנים להגיב מעולמכם ….

פורסם ב מכתבים להורים, ספורים קטנים ע"י iritbenhaim ביוני 13th, 2012.

השאר תגובה