כולנו יחד וכל אחד לחוד

כשחושבים על משפחה לרוב עולה בראשנו דימוי של כמה דמויות חבוקות וצמודות. משהו מאוד אידאלי עטוף בצמר גפן ורוד. 

אחרי כמה דקות אנחנו נוחתים ישר דרך ענן הצמר גפן אל קרקע המציאות. הצמר גפן כבר קצת קרוע ומלוכלך בשוליים,

לא כולם ממש ביחד. ואולי יש מישהו שבכלל מפנה את ראשו מהמצלמה…..אז איך שומרים על הביחד הזה ואולי לא צריך אותו בכלל?

משפחה היא ארגון שמרוכב המפרטים שבו. לכל פרט יש אופי, אישיות, העדפות. הפרט משתנה לאורך הזמן. מתפתח, גדל, נזקק לדברים שונים.

האמירה הזו מתאימה א.  להורים שיש להם צרכים שונים לאורך החיים הבוגרים שלהם.

( פעם המשפחה הייתה ה-כ-ו-ל, אבל אולי היום יש צורך ביציאה עם חברים, ללמוד משהו, מרחב אישי)

ב.  לילדים שנמצאים בתנועת השתנות מתמדת. הצרכים של ילדה בת שנה או שלוש , שונים בתכלית מהצרכים  שלה בגיל 12 או 16.

כדי שנשמור על הביחד בתמונה האידיאלית מראש הדף, עלינו לדאוג לרמה סבירה של מילוי צרכי הפרט במשפחה שלנו.

הורים לילדים צעירים מתמודדים כל העת עם הצורך להקדיש זמן אישי לכל ילד. זה לא פשוט ,אולם קריטי להתפתחותה של המשפחה ולתחושת ה"ביחד" וההדדיות שלנו.

  • אנחנו הולכים כולנו לגן שעשועים כי יוסי רוצה ואז נחזור לפני החושך הבייתה כי רותי רוצה לזרוע בגינה של הבית. יש כאן התחשבות, גמישות.

והורה שיודע שיש צורך לחלוק את הזמן. ההורה משתדל לראות קשת רחבה של צרכים, של הקצאת זמן ועוד.

  • חשוב להתאמן במשחק ביחד (רכבת) , ליד (אחד בונה בלגו ואחד מצייר) , וגם במשחק בו ההורה נמצא מעט עם ילד א' ואז מעט עם ילד ב'.
  • משחק עצמאי מאפשר פיתוח תחושה של מסוגלות. אני קיים בזכות עצאי, אני יכול. כלל זה נכון לצעירים ולהורים שמאפשרים לעצמם חוג/בילוי ו/או עמידה על גבולות.
  • ולא פחות חשוב – הצרכים של ההורים. לצאת לחוג, לבילוי. גם אם זה אומר שהילדים לא מרוצים מהביביסיטר.

כדי שנוכל להיות ביחד בשמחה. לפעמים אנחנו צריכים להגדיר מחדש את הלחוד. 

פורסם ב הנחיה למשפחה, יחסי אחים ע"י iritbenhaim בדצמבר 24th, 2012.

השאר תגובה