סוף זו תמיד התחלה…

אם רק נאמין שסוף זו תמיד התחלה של משהו אחר…יהיה לנו קל יותר ללוות את הילדים שלנו במעברים.

סוף הגן, סוף המשפחתון, סוף בית הספר היסודי, סוף החטיבה….אין לזה סוף.

המעברים , וזה משהו לרוב אנחנו לא שמים אליו לב, מצביעים על התחדשות, על גדילה בריאה.

במעבר יש אמונה בכוח של היחיד להתמודד עם שינוי ועם אתגרים חדשים: בין אם הם אלגברה לינארית או אכילה עצמאית, עליה להסעה לבית הספר, בחירת מגמת לימוד בתיכון.

כמה צעדים שיאפשרו לכם לעבור את המעבר:

1. שוחחו עם עצמכם , רק כשאתם משוכנעים שהמעבר הוא טוב, שיש בילדכם ובעצמכם כוחות להתמודד, רק אז תפנו לילד.

2. דברו על זה. התעלמות לא משנה את המציאות.

3. תנו לרגשות מילים: שמחה, התרגשות, חשש, שאלות. תאירו את הלא נודע גם אם אין לנו את כל התשובות. (יהיו הרבה תלמידים חדשים בתיכון-נכון. אולי תכיר את כולם , בטח יהיו הרבה שמות ללמוד. אולם אנחנו בטוחים שלאט לאט זה יקרה.  יהיו משחקים אחרים וחדשים בגן החדש. אולי לא תכיר אותם ולא תדע איך משחקים . בטח תלמדו איך לשחק איתם. ואני אשאר איתך ביום שישי ואלמד איתך את המשחקים….)

4. השאלות והתהיות מכבידות על הגוף. קחו בחשבון יותר התפרצויות, התרגשות. לא תמיד הילד שלנו, וגם אנחנו , יודעים לתת מילים לרגשות.

5. קושי – להתמודד עם קושי משכלל שרירים. גם אם קצת קשה בהתחלה, יש דרכים להתמודד, ליצר תקשורת עם מחנכת, גננת, מערכת.

6. כבר אמרנו – התחלה של משהו אחר, התפתחות וגדילה. זה הכיוון הטבעי של התפתחות.

פורסם ב הנחיה למשפחה, מכתבים להורים, מעבר לכתה א ע"י iritbenhaim ביוני 21st, 2013.

השאר תגובה